מדינת ישראל נ' לעבודות עפר ופנוי אשפה בע"מ ואח'

החלטה

נגד הנאשמים הוגש כתב אישום המייחס להם ביצוע עבירות של השלכת פסולת ברשות הרבים וניסיון לעשות כן וכן ניהול עסק הטעון רישיון, ללא רישיון.

ב"כ הנאשמים העלה מספר טענות מקדמיות והראשונה שבהן, כי יש למחוק את עבירת ניהול העסק ללא רישיון המיוחסת לנאשמים, שכן כבר הורשעו בגינה, ביום 3.9.09 במסגרת כתב אישום שהוגש נגדם בגין מעשים זהים שבוצעו באתר נשוא כתב האישום שבפני (להלן:"הטענה הראשונה").

בנוסף טען ב"כ הנאשמים כי עובדות כתב האישום אינן מגלות עבירה. שכן, מתארות לכאורה אירוע חד פעמי שנמשך מספר שעות בודדות, המהווה פעילות טפלה ושולית לעסקם העיקרי של הנאשמים ועל כן אינו טעון רישיון (להלן:"הטענה השנייה").

עוד טען ב"כ הנאשמים כי תלוי ועומד משפט אחר בעניינם של הנאשמים, בבית משפט השלום בנתניה, המייחס להם ביצוע עבירות זהות, בגין מעשים זהים שבוצעו לכאורה באתר זהה. על כן לא היה מקום להגשת כתב האישום בבית משפט זה אלא לתקן את כתב האישום בבית המשפט בנתניה כך שיכלול גם את העובדות נשוא כתב האישום שבפני (להלן:"הטענה השלישית").

כמו כן טען ב"כ הנאשמים בדבר היות הנאשמים חוסים בצילה של הגנה מן הצדק. שכן, כתב האישום מהווה נדבך נוסף במסכת התנכלות כלפי הנאשמים , על ידי הגשת שורה ארוכה של כתבי אישום , בבתי משפט שונים, תוך רמיסת נורמות בסיסיות של צדק והגינות (להלן:"הטענה הרביעית").

לאור סך כל האמור לעיל עתר ב"כ הנאשמים לבית המשפט להורות על ביטול כתב האישום בעניינם.

כמו כן טען ב"כ הנאשמים כי נפלו פגמים בכתב האישום אשר על המאשימה לתקנם, על מנת לאפשר לנאשמים למצות את זכותם להתגונן כדין. זאת ככל הנוגע לאי הגדרה מפורשת של השטח נשוא כתב האישום בסעיפים 8 ו-9 , אי פירוט מספרי הרישוי של המשאיות והשופלים בסעיף 8 וכן ציון התרחשותם של מספר רב של אירועים, בסעיף 11, מבלי שצוינו מספרם המדויק ומועדיהם (להלן:"הטענה החמישית").

ב"כ הנאשמים עתר לבית המשפט להורות למאשימה לתקן את כתב האישום כנדרש.

ב"כ המאשימה עתר לבית המשפט לדחות את כלל הטענות המקדמיות שהועלו על ידי ב"כ הנאשמים.

באשר לטענה הראשונה ציין כי כתב האישום בגין ביצוע עבירה של ניהול עסק ללא רישיון הוגש על ידי המאשימה בחודש אוגוסט 2007 בגין תקופה הקודמת למועד הגשתו ואילו העבירות נשוא כתב האישום בוצעו לאחר מכן ובשנת 2009 ועל כן אין המדובר על אותה מסכת עובדתית. עוד טען כי יש בהגשת כתב האישום משום "אירוע מנתק" אשר לאחר הגשתו מתחדשת העבירה ואין מניעה מלהגיש כתב אישום נוסף בגין התקופה שלאחריו.

באשר לטענה השנייה ציין ב"כ המאשימה כי אין המדובר באירוע חד פעמי ואף יש באירועים נשוא כתבי האישום הקודמים שהוגשו בעניינם של הנאשמים והרשעתם בעבירה זהה, משום תמיכה לנטען בכתב האישום כי המדובר בפעילות של עסק הטעון רישוי .

באשר לטענה השלישית ציין ב"כ המאשימה כי אין המדובר באותה מסכת עובדתית אלא במעשים שבוצעו בתקופה המאוחרת לכתבי האישום האחרים ועל כן גם דינה להידחות.

באשר לטענה הרביעית ציין ב"כ המאשימה כי אין המדובר בהתנכלות מצידה של המאשימה אלא בהגשת שורה של כתבי אישום , לנוכח העובדה כי הנאשמים שבו על מעשיהם ואין להם אלא להלין על עצמם.

באשר לטענה החמישית ציין ב"כ המאשימה בדיון כי לא ניתן לפרט את מספרי הרישוי של המשאיות ואולם יש בעצם הגעתן לשטח השייך לנאשמים ובשפיכת הפסולת כדי להצביע על ייעודו של המקום. ככל הנוגע למיקום שפיכת הפסולת, בשטח או בסמוך אליו, ציין ב"כ המאשימה כי יגיש תגובתו בעניין זה על פי חומר הראיות שבפניו.

דיון

באשר לטענה הראשונה, עבירה של ניהול עסק ללא רישיון המיוחסת לנאשמים הינה עבירה נמשכת.

בדנ"פ 7694/97 איוב נ' ועדת התכנון והבניה "מעלה חרמון" וכן ברע"פ 11920/04 סעיד נאיף נ' מדינת ישראל קבע בית המשפט העליון בעבירה נמשכת של הפרת צו שיפוטי כי אם הוסיף אדם להמרות צו שיפוטי לאחר שכבר הוגש נגדו כתב אישום לפי סעיף 210, אין מניעה להגיש נגדו כתב אישום נוסף ביחס לתקופה בה הפר את הצו לאחר הגשת כתב האישום הראשון ולא כל שכן לאחר שנגזר דינו. כאשר ביסוד הלכה זו עמד הטעם, שלא ניתן להסכין עם תוצאה לפיה עצם הגשת כתב אישום נגד אדם בגין הפרת צו שיפוטי מאפשרת לו להמשיך ולהפר את הצו לאחר הגשת כתב האישום, תוך שהוא "מחוסן" מפני נקיטה בהליכים פליליים נוספים נגדו בגין הפרת אותו צו.

ובענייננו, הורשעו הנאשמים בביצוע עבירה של ניהול עסק ללא רישיון, ונגזר דינם, בגין תקופה הקודמת לזו המיוחסת להם בכתב האישום שבפני ועל כן לא תשמע טענתם כי כבר נשפטו בגין עבירה זו ודין הטענה הראשונה להידחות.

באשר לטענה השנייה לא ניתן להכריע בה כבר בשלב זה , על פני הדברים, אלא טעונה הוכחה עובדתית והיה ותועלה בהמשך תידון לגופה.